לארי בירד

לארי בירד
Larry Bird

בירד ב-2004
לידה	7 בדצמבר 1956 (בן 67) וסט באדן ספרינגס, אינדיאנה
עמדה	סמול פורוורד, רכז
גובה	2.06 מטרים
מספר	33
מכללה	אוניברסיטת המדינה של אינדיאנה
דראפט	בחירה מספר 6, 1978 בוסטון סלטיקס
היכל התהילה	נבחר כשחקן בשנת 1998
קבוצות כשחקן
1979–1992	בוסטון סלטיקס
הישגים כשחקן
3 אליפויות NBA‏ (1981, 1984, 1986) 3 בחירות ל-MVP של העונה הסדירה‏ (1984–1986) 2 בחירות ל-‏MVP של סדרת הגמר (1984, 1986) 12 בחירות למשחק האולסטאר (1980–1988, 1990–1992) MVP של משחק האולסטאר (1982) 9 בחירות לחמישיית העונה‏ (1980–1988) בחירה לחמישיית העונה השנייה (1990) 3 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה (1982–1984) רוקי השנה ב-NBA‏ (1980) אחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA זוכה פרס נייסמית' (1979) מספר 33 הופרש על ידי בוסטון סלטיקס 3 פעמים זוכה תחרות השלשות (1986-1988)
קבוצות כמאמן
1997–2000	אינדיאנה פייסרס
הישגים כמאמן
מאמן השנה ב-NBA‏ (1998) מאמן במשחק האולסטאר (1998)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
2003–2012 2013–2017	אינדיאנה פייסרס אינדיאנה פייסרס
הישגים כג'נרל מנג'ר
זכייה בפרס מנהל העונה (2012)
מאזן מדליות המשחקים האולימפיים מתחרה עבור ארצות הברית זהב ברצלונה 1992 ארצות הברית

לארי ג'ו בירד (באנגלית: Larry Joe Bird; נולד ב-7 בדצמבר 1956 בווסט באדן ספרינגס, אינדיאנה) הוא כדורסלן ומאמן עבר אמריקאי. הוא נבחר על ידי בוסטון סלטיקס במקום השישי בדראפט של שנת 1978, ושיחק במדי הקבוצה במשך 13 עונות, עד פרישתו בסיום עונת 1991/1992. בירד נחשב לאחד מטובי הכדורסלנים בכל הזמנים.

נבחר ב-1996 כאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA, ושנתיים לאחר מכן הוצג כחבר בהיכל התהילה של הכדורסל. שימש כמאמנה הראשי של אינדיאנה פייסרס בין עונות 1998-2000, ונתמנה לנשיא הקבוצה בשנת 2003.

ביוגרפיה

נעוריו

בירד נולד בעיירה וסט באדן ספרינגס שבאינדיאנה, הרביעי משישה ילדים. אביו, קלוד ג'וזף ("ג'ו"), היה פועל קשה יום שעסק במגוון עבודות ואימו, ג'ורג'יה קרנס, עבדה כמלצרית. הוריו הם ממוצא אירי, סקוטי, וילידים אמריקאים משני צדי המשפחה. את ימי נעוריו העביר בירד בין העיירות הכפריות וסט ביידן ושכנתה "פרנץ' ליק", ועל כך אמר מאוחר יותר בבדיחות: "לא משנה כמה טוב אני, אני עדיין רק 'היק' (כפרי) מפרנץ' ליק". ציטוט זה הפך במהרה לכינויו של בירד - "The Hick from French Lick". אביו היה שתיין שסבל מהפרעות אישיות, אשר נבעו מהלם קרב שחווה כשלחם במלחמת קוריאה. במשך כל ילדותו נאבקה משפחתו של בירד לגמור את החודש וחייתה בעוני. בשל הקשיים שעברו על המשפחה, בירד ואחיו נשלחו מדי פעם לגור עם סבתו. בשנת 1988 העניק בירד ריאיון למגזין ספורטס אילוסטרייטד, בו סיפר על האופן בו התמודדה אמו עם הקשיים הכלכליים: "אם יום התשלום לבנק היה מתקרב ואנחנו היינו זקוקים לנעליים, היא השיגה את הנעליים, ואחר כך התמודדה עם אנשי הבנק. אני לא מתכוון לכך שהיא לא שילמה לבנק, אלא שהילדים תמיד היו ראשונים בסדר העדיפויות שלה". באותו ראיון טען כי העוני שידע בילדותו מניע אותו עד היום.

למרות הקשיים הצליח בירד להפוך לאחד משחקני הכדורסל הטובים ביותר בפרנץ' ליק, ואף כיכב בנבחרת בית הספר התיכון המקומי "ספרינגס ואלי". במדי נבחרת בית הספר קלע בירד 31 נקודות, קלט 21 ריבאונדים ומסר 4 אסיסטים בממוצע למשחק, ועד סיום לימודיו היה למלך הסלים של הקבוצה בכל הזמנים. ג'ים ג'ונס, מאמן קבוצת הכדורסל של תיכון ספרינגס ואלי, שימש דמות מפתח בהתפתחותו של בירד. בירד החליט כי יפסיק לעסוק בפוטבול ובבייסבול וישקיע את כל מרצו בכדורסל. כנער, נהג להעביר את מיטב זמנו הפנוי באולם הכדורסל; הוא היה מקדים לכל אימון, את ההפסקות בין השיעורים היה מבלה בקליעה לסל, ואף בתום הלימודים נהג להישאר ולהתאמן עד שעות הלילה. ג'ונס, או "ג'ונסי", כפי שכינה אותו בחיבה בירד, תמיד היה מוכן להשקיע את זמנו ולתרגל את בירד וחבריו במשחק הכדורסל.

קריירת המכללות (1974–1979)

אפיזודת המכללות של בירד החלה בשנת 1974 עם הצטרפו לשורות אוניברסיטת אינדיאנה, מוסד שהחזיק באחת מתוכניות הכדורסל הבכירות בליגת המכללות. בירד בן ה-17 התקשה להסתגל לסביבה החדשה, ובאוטוביוגרפיה שפרסם שנים לאחר מכן העיד כי נעדר את הבשלות שדרש המעבר מהסביבה הכפרית לקמפוס גדוש הסטודנטים. בנוסף, טען בירד בספרו כי סבל מהתנכלויות חוזרות מצד אחד מכוכבי הקבוצה. פחות מחודש לאחר הגעתו לאוניברסיטה, ובטרם שיחק משחק בודד בקבוצה, חזר לפרנץ' ליק ונרשם מחדש למכללה מקומית, אשר גם ממנה נשר כעבור חודשיים.

לבירד, שנישא והתגרש לאחר תקופה קצרה, נולדה בת, ולכן היה זקוק לכסף. בשלב זה נטש את העיסוק בכדורסל תחרותי למספר חודשים והחל לעבוד במחלקת התחזוקה העירונית בשלל עבודות כפיים. בירד חזר למסגרת לימודית וספורטיבית ב-1975 עם הירשמו לאוניברסיטת המדינה של אינדיאנה, מוסד בעל תוכנית כדורסל צנועה יחסית. עקב חוקי ההעברות בספורט מכללות, נאלץ בירד לחכות שנה עד להופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה. במהלך שנה זו איבד בירד את אביו, שהתאבד. הוריו התגרשו תקופה קצרה לפני כן, ואביו נדרש בתשלומי מזונות בהם לא הצליח לעמוד, ולכן התאבד כדי שמשפחתו תזכה בכספי הביטוח, מה שאכן קרה.

בשתי עונותיו הראשונות כשחקן מכללות קלע 31.4 נקודות בממוצע למשחק, ואף על פי שנבחר בדראפט 1978 על ידי בוסטון סלטיקס, החליט כי ישלים גם את עונת זכאותו הרביעית במכללות (השלישית במדי הקבוצה). בעונתו האחרונה, 1978/1979, בירד הוביל את קבוצתו למשחק הגמר של טורניר ה-NCAA, בו התמודדה מול אוניברסיטת המדינה של מישיגן בה שיחק מג'יק ג'ונסון. משחק הגמר משך את כמות הצופים הגבוהה בתולדות ליגת המכללות, בעיקר הודות למפגש בין שני כוכבי המכללות הגדולים ביותר - בירד וג'ונסון. היריבות בין שני השחקנים נמשכה לכל אורך שנות ה-80, כשהשניים הובילו את קבוצותיהם פעם-אחר-פעם להתמודדויות בסדרת הגמר של ה-NBA. במשחק הגמר עצמו הפסידה קבוצתו של בירד בתוצאה 64–75, למרות 19 הנקודות שקלע בירד. בסיום העונה זכה בירד בגביע אוסקר רוברטסון, בפרס נייסמית' ובפרס ג'ון וודן המוענקים ל"שחקן המכללות של השנה". במהלך שנותיו באוניברסיטה הוביל בירד את קבוצתו כמעט לבדו לצמרת ליגת המכללות עם 81 ניצחונות לעומת 13 הפסדים, ומאזן שיא ביתי בליגת המכללות של 50 ניצחונות כנגד הפסד בודד. בשלוש העונות שלו בליגת המכללות רשם ממוצעים של 30.3 נקודות, 13.3 ריבאונדים ו-4.6 אסיסטים למשחק, ואת ליגת המכללות עזב כשהוא מדורג במקום החמישי בטבלת קלעי ה-NCAA בכל הזמנים.

קריירה ככדורסלן מקצועני

בירד נבחר במקום השישי בדראפט 1978 על ידי בוסטון סלטיקס, והחל לשחק בשורות המועדון בעונת 1979/1980. בירד ביסס במהרה את מעמדו כאחד הכוכבים הגדולים בליגה ושיפר את קבוצתו באופן מידי. בעוד שבעונה שקדמה להגעתו צברה הקבוצה 29 ניצחונות בלבד, במהלך עונתו הראשונה ניצחה הקבוצה 61 משחקים - השיפור הגדול ביותר עד אז במאזנה של קבוצה מעונה לעונה. לארי בירד הגיע לסלטיקס באותה עונה בה הגיע מג'יק ג'ונסון ללייקרס, והם המשיכו את היריבות הגדולה ויחסי החברות הקרובים גם בליגת ה-NBA. הסלטיקס והלייקרס הן היריבות הגדולות בליגת ה-NBA מאז שנות ה-60, והיריבות בין הסלטיקס של בירד ללייקרס של מג'יק העלתה את העניין בליגה לשיאים חדשים, ויש הטוענים כי הצילה את הליגה שהייתה קרובה לקריסה.

לצידו שיחקו בבוסטון בין השאר, הרכזים נייט ארצ'יבלד ודניס ג'ונסון, הקלעים דני איינג' וג'רלד הנדרסון, הסמול פורוורד סדריק מקסוול שבשנים ששיחק בקבוצה בירד שיחק כפאוור פורוורד, הפאוור פורוורד קווין מקהייל שבשנים שמקסוול שיחק בסלטיקס היה המחליף של בירד, והסנטרים רוברט פאריש וביל וולטון. בירד, מקהייל ופאריש נחשבים לשלישיית הקו הקדמי או קו הבסיס הטובה ביותר בכל הזמנים, וכונו "השלישייה הגדולה" (The Big Three).

בירד הוביל את בוסטון סלטיקס לשלוש אליפויות NBA: ב-1981 נגד יוסטון רוקטס, ב-1984 נגד לוס אנג'לס לייקרס, וב-1986 שוב מול הרוקטס. כמו כן השתתף בירד בשתי הופעות נוספות בגמר ב-1985 וב-1987 שבהן הפסידה בוסטון ללייקרס. בירד זכה שלוש פעמים רצופות בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, פעמיים בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, בתואר רוקי השנה ופעם אחת בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר. לאורך הקריירה נבחר 9 פעמים ברציפות לחמישיית העונה ונבחר להשתתף ב-12 משחקי אולסטאר. למעשה נבחר בירד למשחק האולסטאר בכל עונותיו ב-NBA מלבד עונת 1988/1989, בה נפצע והשתתף ב-6 משחקים בלבד. כמו כן זכה בירד בתחרות השלשות של ה-NBA בשלוש השנים הראשונות של התחרות (1986–1988).

מהלך קריירת המשחק (1979–1992)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בעונתו הראשונה בקבוצה, 1979/1980, סיימו הסלטיקס את העונה הסדירה עם המאזן הטוב בליגה (61-21). בירד הוביל את הקבוצה בנקודות (21.3 למשחק) ובכדורים חוזרים (10.4), זכה בתואר רוקי העונה ונבחר לחמישיית העונה הראשונה. הסלטיקס העפילו לפלייאוף, אך הפסידו בגמר המזרח לפילדלפיה 76' בראשות ג'וליוס אירווינג.

בעונת 1980/1981 הצטרפו לקבוצה רוברט פאריש וקווין מקהייל, והסלטיקס חזרו וסיימו עם המאזן הטוב בליגה. במהלך העונה הסדירה הוביל בירד את הקבוצה בנקודות (21.2 למשחק), ובריבאונדים (10.9 למשחק, רביעי בליגה). בסיבוב הפלייאוף הראשון ניצחו את השיקגו בולס, ובשני חזרו מפיגור 1–3 מול פילדלפיה כדי להעפיל לגמר המזרח. בגמר ה-NBA ניצחו הסלטיקס את היוסטון רוקטס ב-6 משחקים. במהלך סדרת הגמר קלע בירד 15.3 נקודות, קטף 15.3 ריבאונדים ומסר 7.0 אסיסטים בממוצע למשחק.

בעונת 1981/1982 התקדמה בוסטון בפלייאוף עד גמר המזרח אך הודחה על ידי פילדלפיה. בירד, שהשתתף במשחק האולסטאר, זכה בתואר ה-MVP של המשחק עם 19 נקודות, 12 ריבאונדים ו-5 אסיסטים בניצחון המזרח על המערב בתוצאה 118–120. בעונת 1983/1984] זכה לראשונה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה כשהוא קולע 24.2 נקודות, קולט 10.1 ריבאונדים, מוסר 6.6 אסיסטים וחוטף 1.8 כדורים בממוצע למשחק. הסלטיקס זכו באליפות הליגה בתום העונה, ובירד זכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. בשבעת משחקי הגמר, בקרב על האליפות, רשם בירד ממוצעים של 27.4 נקודות, 14 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים, 2.1 חטיפות ו-1.1 חסימות למשחק.

בעונה הבאה זכה בירד בתואר ה-MVP של העונה בשנית, עם ממוצעי משחק של 28.7 נקודות, 10.5 ריבאונדים, 6.6 אסיסטים, 1.6 חטיפות ו-1.2 חסימות. בפלייאוף הגיעה בוסטון שוב לגמר נגד הלייקרס, אך הפעם הפסידה כשבירד משיג בסדרת הגמר ממוצעים של 23.8 נקודות, 8.8 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-1.8 חטיפות למשחק. בעונת 1985/1986 זכה בירד בשלישית בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, לאחר שהשיג 25.8 נקודות, 9.8 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים ושתי חטיפות בממוצע למשחק, והמועדון סיים את העונה הסדירה במאזן 15–67. הקבוצה, שבעיני רבים נחשבת לטובה בכל הזמנים, זכתה בעונה זו באליפות האחרונה בתקופתו של בירד. בירד שזכה בשנית בתואר ה-MVP של סדרת הגמר לאחר ניצחון הסלטיקס בשישה משחקים על הרוקטס, תרם לקבוצתו ממוצעים 24 נקודות, 9.7 ריבאונדים, 9.5 אסיסטים ו-2.7 חטיפות בסדרה. במשחק השישי של הסדרה רשם טריפל דאבל של 29 נקודות, 12 ריבאונדים ו-11 אסיסטים.

בעונת 1986/1987 שמר בירד על ממוצעים דומים לעונות הקודמות, עם 28 נקודות, 9.2 ריבאונדים, 7.6 אסיסטים ו-1.8 חטיפות למשחק. עם זאת, לאחר שלוש זכיות רצופות של בירד, הוענק תואר ה-MVP של העונה הסדירה דווקא למג'יק ג'ונסון. בפלייאוף העפילו הסלטיקס לגמר נגד הלייקרס אך הפסידו בשישה משחקים, כשבירד משיג בסדרת הגמר 24.1 נקודות, 10 ריבאונדים, 5.5 אסיסטים, 1.2 חטיפות, ו-1.2 חסימות למשחק.

בירד נאלץ לפרוש מוקדם משרצה עקב שלל בעיות רפואיות, בהן בקע בסחוס שבין חוליות הגב הנמוכות וניוון בשתי חוליות נוספות. בנוסף סבל בשנותיו האחרונות מכאבים במרפקו ובכף רגלו, ואף עבר ניתוח בקיץ 1988.

נבחרת החלומות

בשלהי הקריירה, נענה בירד לזימון לשחק במדי נבחרת ארצות הברית בכדורסל באולימפיאדת ברצלונה (1992). נבחרת זו כללה כוכבי-על כמו מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון וצ'ארלס בארקלי, ונחשבת עד היום לנבחרת הכדורסל הטובה ביותר בכל הזמנים. הנבחרת סיימה את הטורניר במאזן מושלם וזכתה במדליית הזהב האולימפית. נבחרת זו זכתה לכינוי "דרים טים" (נבחרת החלומות). עם סיום הטורניר, ב-18 באוגוסט, הודיע בירד על פרישתו ממשחק.

מאמן ומנהל כדורסל

עם פרישתו ממשחק פעיל ב-1992 נשכר בירד על ידי בוסטון סלטיקס למלא תפקיד ניהולי, תפקיד בו שימש עד 1997 אז נתמנה למאמנה הראשי של אינדיאנה פייסרס.

כבר בעונתו הראשונה כמאמן, 1997/1998, השכילה קבוצתו להעפיל לגמר הפלייאוף של המזרח ובירד נבחר למאמן העונה. בכך הפך לאדם היחיד בתולדות הליגה לזכות הן בתואר ה-MVP של העונה הסדירה והן בתואר מאמן העונה. בעונת 1999/2000 בירד הוביל את אינדיאנה פייסרס לגמר ה-NBA, אך עם תום העונה, לאחר שלוש שנים בתפקיד, הודיע על פרישתו מאימון כדורסל. בירד כיהן בתפקיד הנשיא לענייני כדורסל של הפייסרס בין השנים 2003 ל-2012 ובין 2013 לשנת 2017, ובפועל ניהל את המועדון.

פרופיל כשחקן

ראיית המשחק המפותחת בה ניחן ויכולתו הפנומנלית של בירד לצפות מהלכים חיפו רבות על יכולתו האתלטית המוגבלת. בירד תפקד הן כמנהל משחק והן כפורוורד, פוינט-פורוורד למעשה - רכז מעמדת הסמול-פורוורד. בירד ביצע ברמה גבוהה הן דברים הנדרשים מגארד - ניהול משחק משובח, קליעה טובה מכל הטווחים וחדירות לסל, והן דברים הנדרשים מפורוורד - קליטת כדורים חוזרים וקליעה מעולה. תרומתו של בירד הייתה ניכרת גם בצד ההגנתי בחטיפותיו וחסימותיו, עדות לרב-גוניות שלו על המגרש ניתן למצוא ב-69 המשחקים בהם הגיע לטריפל דאבל, החמישי בכל הזמנים.

בירד התבלט לא רק בכישוריו, אלא גם במנהיגותו ויכולתו לסחוף את קבוצתו אחריו. הוא היה מנהיג שעשה את השחקנים שסביבו לטובים יותר, כשחכמת המשחק שלו ויכולת המסירה הגבוהה סייעה מאוד לכך, וכל מי ששיחק איתו הרגיש שהוא חייב לעשות את מרב המאמצים ולהוציא מעצמו את הטוב ביותר בכל משחק כדי לא לאכזב את בירד. רד אָאוּוֶרְבָּךּ, המנהל הכללי ומאמן הסלטיקס בתקופתו של בירד, אמר:

"לא היה ואין שחקן, ההופך את ארבעת שותפיו על המגרש לטובים יותר, כפי שעשה זאת בירד."

גם נייט ארצ'יבלד, שהיה כבר שחקן ותיק בן 31 כשבירד בן ה-23 הגיע לסלטיקס, הפליג בשבחי כישורי המנהיגות של בירד:

אחרי 30 דקות באימון הראשון, ידעתי שהגיע אלינו אחד מהשחקנים הגדולים ביותר שראיתי. בלי להוציא מילה הוא הפך כמעט מיד למנהיג שלנו ללא עוררין. הוא שוחח איתי ולא התביישתי ללמוד מהצעיר, כי ידעתי שהשחקן הטוב בעולם מנסה לשפר את משחקי. למרות גילו הצעיר הרגשתי מין צורך לשחק טוב ולא לאכזבו. הוא בבת אחת הפך אותנו לקבוצה מצוינת."

דני איינג', ששיחק עם בירד בבוסטון, אמר עליו:

"אני לא יודע איך זה, למה, ומדוע, אך כששיחקתי איתו, פתאום הרגשתי שאני משחק ביתר מאמץ, שכל ואחריות, כאילו אסור לי לאכזב אותו. איתו עשיתי דברים שלא עשיתי מעולם."

כמנהיג הקבוצה הוא התעלה באופן מיוחד ברגעי הסיום של משחקים ובמשחקים מכריעים, וקלע פעמים רבות סלי ניצחון חשובים עבור קבוצתו או ביצע פעולות אחרות שהובילו לניצחון במשחק. אף מייקל ג'ורדן, כשנשאל מי הוא היה רוצה שייקח את הזריקה המכרעת חוץ ממנו (אם היה משחק אתו), ענה מיד: "לארי בירד!"

עדות נוספת לאופיו יוצא הדופן של בירד ניתן למצוא בפציעה בעצם אצבע יד ימינו, ידו הקולעת, ממנה סבל משך כל קריירת המשחק המקצועית.

ב-2022 הוענק לראשונה פרס ה-MVP של סדרות הגמרים האזוריים ב-NBA, המוענק לשחקן המצטיין בגמרים האזוריים ב-NBA. הפרס של גמר האזור המזרחי נקרא על שם בירד.

רגעי שיא

• במשחק הראשון של גמר ה-nba נגד יוסטון רוקטס ב-5 במאי 1981, בירד זרק לסל 7 דקות לסיום המשחק כשהתוצאה עמדה על יתרון 87-84 לרוקטס. כשהוא ראה שהוא מחטיא הוא רץ אל הריבאונד, תפס את הכדור, ובגלל התנופה תוך כדי הניתור העביר את הכדור מיד ימין ליד שמאל בשביל שהכדור יכנס. המשחק הסתיים בניצחון 98-95 לסלטיקס.
• במשחק נגד יוטה ג'אז ב-18 בפברואר 1985, הוסיף 9 חטיפות ל-30 הנקודות, 12 הריבאונדים ו-10 האסיסטים שהשיג בניצחון 94–110, כשבירד לא משחק ברבע האחרון.
• במשחק נגד וושינגטון בולטס ב-1 באפריל 1987 השיג טריפל דאבל כבר במחצית, כשהוא קולע 17 נקודות, קולט 11 ריבאונדים ומוסר 10 אסיסטים, וסיים את המשחק עם 30 נקודות, 17 ריבאונדים ו-15 אסיסטים בניצחון 86-103.
• במשחק החמישי בגמר המזרח נגד דטרויט פיסטונס ב-26 במאי 1987 בירד חטף מסירה של אייזיאה תומאס בהכנסת הכדור למגרש מקו החוץ, כשהפיסטונס הובילו 106–107, ומסר לדניס ג'ונסון שקלע את סל הניצחון, ובירד סיים עם 36 נקודות, 12 ריבאונדים ו-9 אסיסטים.
• במשחק נגד וושינגטון בולטס ב-7 בנובמבר 1987 בירד קלע שלשה משווה בסיום הזמן הרגיל, סל משווה נוסף בסיום ההארכה הראשונה, וסל ניצחון בסיום ההארכה השנייה במשחק שהסתיים בניצחון בוסטון 139–140, כשבירד מסיים עם 47 נקודות, 8 ריבאונדים ו-7 אסיסטים.
• במשחק החמישי של עונת 1989/90 ב-10 בנובמבר 1989 השיג 50 נקודות, שבעה כדורים חוזרים ושלושה-עשר אסיסטים בניצחון 107–116 על ההוקס כשהוא קולע 25 נקודות בכל מחצית ו-17 נקודות ברבע האחרון.
• ב-11 בנובמבר 1987 בירד השיג נגד הפייסרס 42 נקודות, 20 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 3 חטיפות ושתי חסימות בניצחון 106-120.
• במשחק השביעי והמכריע בחצי גמר המזרח ב-22 במאי 1988 נגד אטלנטה הוקס, בירד קלע 20 נקודות ברבע האחרון מתוך 34 בסך הכול, והוביל את הקבוצה לניצחון 116–118.
• במשחק נגד פורטלנד טרייל בלייזרס ב-15 במרץ 1992 בירד קלע שלשה משווה בשניית הסיום כשהוא עושה זאת ביד אחת במשחק שהסתיים בניצחון 148–152 לבוסטון לאחר שתי הארכות, כשבירד משיג 49 נקודות, 14 ריבאונדים, 12 אסיסטים ו-4 חטיפות.
• ב-14 במרץ 1986 לארי בירד אמר לקבוצתו ולמדיה שבמשחק הבא נגד פורטלנד טרייל בלייזרס הוא מתכנן לשחק רק עם יד שמאל. בירד סיים באותו משחק עם 47 נקודות, 11 אסיסטים, ו-14 ריבאונדים. באותו משחק בירד קלע סל שהוביל להארכה, ובנוסף קלע 3 שניות לסיום סל מכריע. המשחק הסתיים 120-119 לבוסטון.

סטטיסטיקות הקריירה

בירד השתתף ב-897 משחקים בעונה הסדירה ו-164 משחקי פלייאוף, ובסך הכל הוא שותף ב-1,061 משחקים רשמיים ב-13 עונות, לא כולל 10 משחקי אולסטאר (הוא נבחר ל-12 משחקים אך לא השתתף ב-1989 ו-1992 בגלל פציעות).

שיאי משחק אישיים

• נקודות: 60, ב-12 במרץ 1985 נגד אטלנטה הוקס.
• ריבאונדים: 21, ב-5 במאי 1981 נגד יוסטון רוקטס (בסדרת הגמר), וב-2 בנובמבר 1981 מול לוס אנג'לס לייקרס.
• אסיסטים: 17, ב-16 בפברואר 1984 נגד גולדן סטייט ווריורס.
• חטיפות: 9, ב-18 בפברואר 1985 נגד יוטה ג'אז

סטטיסטיקות בעונה הסדירה ב-NBA

מקרא

^	= הוביל את ה-NBA בעונה זו
*	= זכה באליפות ה-NBA בעונה זו
מודגש	= שיא קריירה

מקור:

עונה		משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים משלוש	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1979/1980	בוסטון	82	82	36.0	0.474	0.406	0.836	10.4	4.5	1.7	0.6	21.3
1980/1981*	בוסטון	82	82	39.5	0.478	0.270	0.863	10.9	5.5	2.0	0.8	21.2
1981/1982	בוסטון	77	58	38.0	0.503	0.202	0.863	10.9	5.8	1.9	0.9	22.9
1982/1983	בוסטון	79	79	37.7	0.504	0.286	0.840	11.0	5.8	1.9	0.9	23.6
1983/1984*	בוסטון	79	77	38.3	0.492	0.247	0.888^	10.1	6.6	1.8	0.9	24.2
1984/1985	בוסטון	80	77	39.5^	0.522	0.427	0.882	10.5	6.6	1.6	1.2	28.7
1985/1986*	בוסטון	82	81	38.0	0.496	0.423	0.896^	9.8	6.8	2.0	0.6	25.8
1986/1987	בוסטון	74	73	40.6^	0.525	0.400	0.910^	9.2	7.6	1.8	0.9	28.1
1987/1988	בוסטון	76	75	39.0	0.527	0.414	0.916	9.3	6.1	1.6	0.8	29.9
1988/1989	בוסטון	6	6	31.5	0.471	0.000	0.947	6.2	4.8	1.0	0.8	19.3
1989/1990	בוסטון	75	75	39.3	0.473	0.333	0.930^	9.5	7.5	1.4	0.8	24.3
1990/1991	בוסטון	60	60	38.0	0.454	0.389	0.891	8.5	7.2	1.8	1.0	19.4
1991/1992	בוסטון	45	45	36.9	0.466	0.406	0.926	9.6	6.8	0.9	0.7	20.2
קריירה		897	870	38.4	0.496	0.376	0.886	10.0	6.3	1.7	0.8	24.3
אולסטאר		10	9	28.7	0.423	0.231	0.844	7.9	4.1	2.3	0.3	13.4

סטטיסטיקות בפלייאוף ה-NBA

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים משלוש	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1980	בוסטון	9	9	41.3	0.469	0.267	0.880	11.2	4.7	1.6	0.9	21.3
1981*	בוסטון	17	17	44.1	0.470	0.375	0.894	14.0	6.1	2.3	1.0	21.9
1982	בוסטון	12	12	40.8	0.427	0.167	0.822	12.5	5.6	1.9	1.4	17.8
1983	בוסטון	6	6	40.0	0.422	0.250	0.828	12.5	6.8	2.2	0.5	20.5
1984*	בוסטון	23	23	41.8	0.524	0.412	0.879	11.0	5.9	2.3	1.2	27.5
1985	בוסטון	20	20	40.8	0.461	0.280	0.890	9.1	5.8	1.7	1.0	26.0
1986*	בוסטון	18	18	42.8	0.517	0.411	0.927	9.3	8.2	2.1	0.6	25.9
1987	בוסטון	23	23	44.1	0.476	0.341	0.912	10.0	7.2	1.2	0.8	27.0
1988	בוסטון	17	17	44.9	0.450	0.375	0.894	8.8	6.8	2.1	0.8	24.5
1990	בוסטון	5	5	41.4	0.444	0.263	0.906	9.2	8.8	1.0	1.0	24.4
1991	בוסטון	10	10	39.6	0.408	0.143	0.863	7.2	6.5	1.3	0.3	17.1
1992	בוסטון	4	2	26.8	0.500	0.000	0.750	4.5	5.3	0.3	0.5	11.3
קריירה		164	162	42.0	0.472	0.321	0.890	10.3	6.5	1.8	0.9	23.8

בסדרות גמר

ממוצעים בסדרות הגמר: 21.7 נקודות (45.8% מהשדה, 42.2% מהשלוש ו-87.2% מקו העונשין), 11.8 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 2 חטיפות, 0.7 חסימות ו-2.9 איבודים ב-42.7 דקות למשחק ב-31 משחקים.

הישגים יוצאי דופן

• השחקן היחיד ב-NBA שהשיג לפחות 20, 10, 5 בשלושה נתונים בממוצע לקריירה. ולמעשה היחיד עם ממוצעים של לפחות 24, 10, 6 (בפלייאוף 23, 10, 6).
• השחקן הראשון ב-NBA שהשיג באותה עונה מעל 50% מהשדה, מעל 40% מטווח שלוש נקודות ומעל 90% מקו העונשין בעונת 1987/1988, והראשון שהיו לו לפחות אחוזים כאלו בשתי עונות, כאשר בעונה הקודמת היו לו בדיוק 40% מהשלוש, מעל 50% מהשדה ומעל 90% מקו העונשין. כתוצאה מכך הוא נחשב חבר במועדון ה-50-40-90.
• הפורוורד היחיד שהוביל את הליגה בקליעות מטווח שלוש נקודות (82), זריקות מטווח שלוש נקודות (194) ואחוזי קליעה מהעונשין (89.6%) באותה עונה (1985/1986), כשגם אחוזי הקליעה מטווח שלוש נקודות (42.3%) היו מהטובים בליגה.
• השחקן היחיד שהשיג טריפל דאבל כבר במחצית, במשחק נגד הבולטס ב-1 באפריל 1987, והשני אחרי וילט צ'מברלין שעשה זאת בשלושה רבעים במשחק נגד יוטה ג'אז ב-18 בפברואר 1985.

בירד בתרבות

ספרים

בירד חבר לעיתונאי הספורט בוב ראיין לכתיבת ספרו האוטוביוגרפי "דחף: סיפור חיי" ("Drive: The Story of My Life") שיצא לאור ב-1989 והיה לרב מכר.

כעבור עשר שנים, ראה אור ספרו "Bird Watching: On Playing and Coaching the Game I Love", אשר נכתב בשיתוף עם העיתונאית ג'קי מקמולן. ב-1988 יצא לאור ספרם של בירד וג'ון בישוף - "בירד על כדורסל: כיצד לבנות אסטרטגיה מאת האלוף הגדול מהסלטיקס". בירד כתב את ההקדמה לספר אודות רד אאורבך משנת 1994, "Seeing Red : The Red Auerbach Story", של כתב הספורט דן שונסי.

בתקשורת

דמותו של בירד הופיעה במספר משחקי וידאו, בהם במשחק "ג'ורדן נגד בירד: אחד על אחד" מ-1988. מספר סדרות וסרטים תיעודיים עסקו בדמותו, בהם הסרט תיעודי מ-1992 "Larry Bird: A Basketball Legend".

בירד שיחק בשלושה סרטי קולנוע את דמות עצמו: "בלו צ'יפס", דרמת כדורסל מ-1994 שבמרכזה קבוצה מליגת המכללות; "ספייס ג'אם", קומדיית ספורט מאוירת מ-1996 בכיכובם של מייקל ג'ורדן וביל מארי, ו"גאוות סלטיק" מ-1996, קומדיה שעלילתה נקשרת לסדרת גמר NBA בדיונית בהשתתפות הסלטיקס.

בירד פרסם לא מעט חברות ומוצרים. בין השאר פרסם את מקדונלד'ס, פפסי, נעלי קונברס, חברת הנדסת מערכות התקשורת MCI, מותג הנעליים Bird 33 לילדים ונוער בייצור חברת SKECHERS ועוד. הפרסומת המפורסמת ביותר היא פרסומת של מקדונלד'ס שבמסגרתה שיתף פעולה עם ג'ורדן, ובה השניים קולעים מכל מקום באולם, כולל היציע, בדרכים שונות ומגוונות. עם פרישתו ייחדה לו מקדונלד'ס את ההמבורגר "ביג 33".

בירד זכה לאזכורים רבים בתרבות הפופולרית האמריקאית. שירה של להקת דיספאץ', ""Just Like Larry"", מתייחס ללארי בירד, והלוגו של טוויטר נקרא לארי על שמו. כמו כן שמו אוזכר בקומדיות המונפשות איש משפחה ומשפחת סימפסון ודמותו הופיע בפיוצ'רמה.

חיים אישיים

בירד התחתן עם ג'אנט קונדה בשנת 1975, בעודו בן 19, וילד עימה את בתו קורי. הזוג התגרש כעבור כשנה, ועקב סכסוך בין השניים נמנע מבירד לראות את בתו במשך שנים (כיום הם ביחסים טובים). נישואיו השניים לדינה מטינגלי ב-30 בספטמבר 1989 החזיקו מעמד, ועימה אימץ שני ילדים: קונור ומריה.

קישורים חיצוניים

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference
• פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
• פרופיל, באתר פיב"א
• פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
• לארי בירד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הביוגרפיה של בירד באתר הרשמי של ליגת ה-NBA
• בירד באתר המשותף של CNN ו"ספורט אילוסטרייטד" - כולל מידע ומאמרים עליו
• מאמרו של מנחם לס על בירד בפורטל "הוּפס"
• עדכון אחרון: 01.06.00 , 14:44, עפר שלח על לארי בירד: כאחד האדם, באתר ynet, 1 ביוני 2000
• הסטטיסטיקה המלאה של בירד (למעט תקופת התיכון), באתר basketball-reference.com